צורות מסורתיות של בידור אפריקאי

בידור אפריקאי מסורתי עושה שימוש במגוון רחב של כלי נגינה, כולם עשויים מחומרים המצויים בטבע. כלים אלה כוללים תופים, גונגים, פעמונים, נבל, חלילים וקסילופונים. בתרבות האפריקאית מוזיקה, ריקוד ושירה הולכים יד ביד ולהפריד אותם לקטגוריות נפרדות כמעט בלתי אפשרי. מוזיקה, ריקוד ושירה הם גם חלק מהותי מכל תרבות והם הרבה יותר מצורת בידור בלבד, זה חלק מנשמת החיים שלהם ומהווה מהותי לאורח חייהם. כיום, למרות שאפריקאים רבים כבר אינם חיים חיים מסורתיים אלא אימצו לחלוטין תרבויות מערביות והשפעות מערביות, הם עדיין שומרים על אהבה אינהרנטית למוזיקה, ריקוד ושירה.

כמה ריקודים אפריקאים מסורתיים שעדיין פופולריים עד היום כוללים:

Agbaei, שהוא ריקוד חברתי פלרטטני של קרובו מגאנה. לפי ההיסטוריה שבעל פה של הרובו, הזקנים התחילו את הריקוד כשהבינו שהנוער ביישובם מתקשה בכל תהליך החיזור. הם יצרו את הריקוד כדי שצעירות וצעירות הכפר יצטרכו להשתתף בריקוד ולכן ילמדו כמה טיפים שיעזרו להם במצבים של החיים האמיתיים.

Bamaaya פירושו, “הנהר (או העמק) רטוב” והוא הריקוד הפופולרי ביותר של אנשי הדגבמבה בצפון גאנה. בימים אלה הוא משמש כריקוד למגוון אירועים חברתיים כמו פסטיבלים, חגיגות יום לאומי ואפילו לוויות. עם זאת, זה התחיל כהופעה מוזיקלית דתית. הריקוד דורש מידה רבה של כושר וגמישות שכן יש הרבה תנועת מותניים ופיתול. כשזה התחיל לראשונה זה היה ריקוד שרק גברים יכלו לקחת בו חלק, הנשים שירה, צעקות הלל ועודדו את הרקדנים. כעת שני המינים יכולים לקחת חלק בריקוד.

יב הוא אל אבן או רעם הנופל מהשמים במהלך או אחרי סופת גשם. האנשים המאמינים בכך שייכים לאחת הכתות החשאיות והחזקות ביותר בשטחי האיים הדרום מזרחיים במערב אפריקה. למוזיקה של יב יש מבנה ייחודי המזהה אותה כנפרדת ממוזיקה אחרת של Ewe. למוזיקה של יב יש סוויטה של ​​שבע עד תשע צורות או תנועות ריקוד וכל תנועה קשורה לשלב ספציפי של פולחן.

קטה הוא צורת ריקוד שנמצאת בחצרות המלוכה של קהילות אקאן. זה מבוצע רק אם מעמדו של המפקד הוא כזה שהוא זכאי להישאה בפלנקין. המוזיקה מבוצעת בהזדמנויות ופסטיבלים ממלכתיים. יש שלושה חלקים לכל הופעה: 1) מוזיקת ​​תופים 2) הפסקות מקטרות 3) מקבילה ווקאלית של מנגינות הצינור. יש שמונה יצירות לכל הופעה. הקטעים מזוהים לפי השם של סוג התיפוף והריקוד שנעשה, לפי שם ההנצחה של האירוע או לפי שם המעיד על המשתתפים.

כלי הנגינה המסורתי הפופולרי והמוכר ביותר הוא תוף הג’מבה. התוף מגיע ממערב אפריקה שם הוא ממלא חלק בלתי נפרד בתחומי המסורת והתרבות המוזיקלית. התוף בצורת גביע ומכוסה בעור של בעלי חיים ונועד לנגן בידיים חשופות. אנשי הבמאנה במאלי אומרים שהשם דג’מבה בא מהאמרה “Anke dje, anke, be” שמתורגם ל”כולם מתאספים יחד” ובכך מגדיר בצורה מסודרת את מטרת התוף.

השילוב של צורת הגביע של התוף, כיסוי העור והצפיפות מביאים לכך שהוא מסוגל להפיק מגוון רחב של גוונים, מצליל חד גבוה המופק מסטירה ועד לטון הבאס המלא העגול. על מנת להשיג את הצליל הנכון חשוב למקד או לפזר את אנרגיית היד על ידי מיקומה במקום הנכון. מכה בתוף עם האצבעות וכף היד לכיוון מרכז התוף תפיק את תו הבס, בעוד שהחבטה בתוף ליד השפה עם החלק הבשרני של כף היד תפיק את הטון והסטירה.

מאמינים כי תוף הג’מבה מכיל שלוש רוחות: 1) רוח העץ ממנו הוא עשוי 2) רוח החיה שממנה הגיע כיסוי העור ו-3) רוחו של יצרן הכלים. האגדה מספרת שתוף הג’מבה והעץ ממנו הוא עשוי היו מתנה מג’ין או חצי אל מרושע. תוף ג’מבה עשוי כהלכה אם הוא עשוי מחתיכת עץ חלולה אחת הנקראת דימבה או עץ השטן. אם הוא הודבק זה לזה מדק או מקטעים, מאמינים שנשמת העץ אינה שוכנת שם.

תוף הג’מבה צבר פופולריות ברחבי העולם מאז סוף המאה ה-20. מעגלי תופים פופולריים במיוחד כתרגילי בניית צוות עבור תאגידים או עסקים. על מנת לקבל את החוויה השלמה, לעומת זאת, צריך את כל האנסמבל ולא רק את תופי הג’מבה. צוות השחקנים כולו כולל פעמונים ותופי דונון עם יחידים המנגנים חלקים שונים שכולם משתלבים זה בזה כדי ליצור שלם יפהפה. בדרך כלל יש נגן תופי ג’מבה ראשי שמנגן מקצבים ומסמן את ההתחלה והסיום של יצירה.

אתרים מומלצים:

http://www.gigsalad.com/World-Music/African-Entertainment/index.php

[http://www.geocities.com/bamaaya/africandance1.html]

http://en.wikipedia.org/wiki/Djembe

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *