מה לגבי הסטטיסטיקה העגומה של ‘הריון מעל גיל 40’? הייתי בן 44 כשילדתי ​​את בתי היפה

בסדר, אני יודע ששמעת הכל בעבר, סטטיסטיקת ההריון מעל 40 עגומה. מבחינתי, הסטטיסטיקה מיועדת לסטטיסטיקאים. מה לגבי העובדה שמספר ההריונות הלא מכוונים בנשים בין 40 ל-44 הוא שני רק לבני נוער? נשים רבות בשנות ה-40 לחייהן חושבות שהן מבוגרות מדי בשביל להיכנס להריון, הן קצת רפויות עם אמצעי מניעה ובינגו!

הייתי מעז לנחש שרוב הנשים מעל גיל 40 אינן מנסות להיכנס להריון (ורבים עברו הליכי עיקור). מעניין מה יקרה לסטטיסטיקה אם כל הנשים מעל גיל 40 ניסו להיכנס להריון. אני חושב שכולנו נופתע. החברה והתקשורת שלנו כל כך ‘אובססיביות לגיל’, שנשים מתחילות להאמין שחייהן הסתיימו בגיל 40 (לעזאזל, עכשיו זה יותר כמו 35). המסר הוא שתזדקק לניתוח פלסטי, תוחלף באשת גביע, יהיה לך קשה להעסיק, והסיכוי שלך ללדת קטן מהסיכוי שלך לזכות בלוטו.

מבחינתי זכיתי בלוטו, אבל זה לא היה במזל. הייתי בת 44 כשהייתה לי את הבת שלי, שלדעתי הבלתי משוחדת לחלוטין, היא מושלמת. היה לי הריון תקין ולידה תקינה והכנסתי להריון ללא טיפולי פוריות. כן, אני האמא הכי מבוגרת במגרש המשחקים, אבל עד כה אף אחד לא שאל אותי אם אני סבתא שלה. למען האמת, נשאלתי יותר מפעם אחת, “יש לך עוד?” אני בכושר הכי טוב בחיי, ולמרות שהבת שלי מאוד פעילה שוחקת אותי מדי פעם, אני מחזיקה מעמד בסדר גמור. למען האמת, אני זוכרת שהייתי בייביסיטר לאחיינית ואחיין שלי כשהייתי בשנות ה-20 לחיי – אז זה לא היה קל יותר.

להיות אמא ‘מבוגרת’ זו ברכה כזו. אני חכם יותר, סבלני יותר, ומיומן לגמרי בהתמודדות עם הניסיונות והמצוקות של ילד בן שנתיים. אין לי אג’נדות נסתרות לבת שלי. מכיוון שכבר השגתי את כל מה שרציתי לעשות בחיי, אני לא מנסה לחיות את החלומות שלי דרכה. אלה החיים שלה, ואני מאחוריה לא משנה באיזו דרך היא תלך. ההערה שאני שומע לרוב היא, “היא ילדה כל כך שמחה”.

אני מודה שהיה לי מסע מעניין להורות. הילדות שלי הייתה פחות ממושלמת. גדלתי עם הורים שלא היו תואמים לחלוטין והותירו אותי עם רושם שלילי של נישואים ומשפחה. כתוצאה מכך חיכיתי עד גיל 37 להתחתן ואפילו לא התחלתי לנסות להיכנס להריון עד כמעט גיל 38. אחרי שנה של נסיונות לבד, נכנסנו לטיפולי פוריות. ביליתי יותר משנתיים בניסיון תרופות, הזרעות והפריה חוץ גופית פעמיים. התרופות וההזרעה לא עבדו בכלל, וההפריה החוץ-גופית הסתיימה בהפלה ובהסרת החצוצרה השמאלית שלי. התפכחתי מהתרגול בקו הייצור של מרפאת הפוריות שלי וכמות התרופות וההורמונים שהזרמתי למערכת שלי לא תאמה לחלוטין את דרך החיים והפילוסופיה האישית שלי ‘הכל טבעי’. הודעתי לרופא שלי שאני עובר ל’חופשי ילדים’.

הייתי מעל גיל 40 בשלב זה וכאילו כדי לדרבן אותי, לא משנה לאן הלכתי או עם מי דיברתי, הייתי שומע עוד סיפור של אישה יולדת בשנות ה-40 לחייה. פגשתי במסיבת הסיום של אחייניתי אישה שילדה שלישייה בגיל 45 (ללא טיפולי פוריות), דיירת בנכס השכירות שלנו פתאום מספרת לי שהיא ילדה את בנה בגיל 45. א איש הרדיו המקומי אמר שאמו ילדה אותו בגיל 48 (לפני ימי טיפולי הפוריות). עמדתי בקו מעלית הסקי וכמה מתבגרים מאחורינו צחקו שאמא שלהם הולכת ללדת עוד תינוק בגיל 43. התחלתי לחקור את ההיסטוריה המשפחתית שלי, ושתי הסבתות שלי היו בשנות ה-40 לחייהן כשהן נולדו. ילד אחרון. לא יכולתי להתרחק מזה!

הבנתי שאני לא מוכנה לוותר על הכניסה להריון אבל ממש לא רציתי לעבור יותר טיפולי פוריות. התחלתי לחקור שיטות טבעיות לשיפור הפוריות. עזבתי עבודה במתח גבוה, התחלתי דרך אכילה חדשה לגמרי, וחזרתי והתעמתתי עם כל הבעיות הבלתי פתורות שהיו לי עם ההורים שלי ועם החינוך הפחות מושלם שלי. חקרתי גם שיטות טבעיות לאיזון הורמונים, הגברת זרימת האגן, ושיניתי את ‘הלך הרוח שלי בהריון’ באמצעות הדמיה ומדיטציה.

הייתי בהלם כשנכנסתי להריון באופן טבעי חודשים ספורים לאחר סיום טיפולי פוריות. למרבה הצער, הפלתי לידה עד שהבנתי שאני בהריון. למרות שההפלה שלי הייתה קורעת לב, הייתי נרגשת סוף סוף לדעת שאני יכולה להיכנס להריון בעצמי. כעת, עם מוטיבציה מתמיד, המשכתי לחקור שיטות טבעיות לשיפור הפוריות שלי והמשכתי להוסיף דברים לפרוטוקול ‘כניסה להריון’ שלי.

כדי לעשות סיפור ארוך קצר, נכנסתי להריון עוד פעמיים, אבל הפלתי את שתיהן. למה זה קרה? בדקתי את רקמת העובר לאחר D&C, והאם לא היית יודע זאת, התינוק שלי היה תקין מבחינה כרומוזומית. עד כאן התנחומים עם כוונות טובות, “משהו כנראה לא היה בסדר, זו הייתה ברכה”. המשכתי לנסות להיכנס להריון, למרות שהייתי עכשיו בת 43. יכולתי להרגיש את התינוק שלי מרחף מעלי. הייתי צריך לתת לה חיים. אבל, כשהייתי בן 43 ו-11 חודשים, כמעט ויתרתי. חשבתי שאולי ה’ברומטר הפנימי’ שלי נשבר. הייתי כל כך בטוחה שאני עומדת ללדת, אבל הנה אני, כמעט בת 44, ועדיין ללא ילדים. התינוקת שלי הייתה שם בחוץ אבל לא הצלחתי להגיע אליה. החלטתי בחוסר רצון שכן בֶּאֱמֶת הגיע הזמן לעבור לחופשי ילדים ולהמשיך בחיי.

שבועיים לאחר מכן גיליתי שאני בהריון. קצת כעסתי שסוף סוף קיבלתי החלטה נחרצת לעבור לחופשי ילדים, והנה אני שוב בהריון! אני מניח שהמוכנות פגשה סוף סוף הזדמנות (אני חושב שהייתי הבן אדם הכי בריא על הפלנטה עד אז). הייתי זהיר אבל בכל זאת נרגש. החלטנו לא לספר לאף אחד או לראות רופא עד שכל אדם ‘נורמלי’ יעשה זאת. לא רציתי “מכה אחר מכה” של מספרי ה-hCG שלי או נאום מדכא על הסיכונים בהיריון בגילי. כשסוף סוף פניתי לרופא שלי (אחד שהיה די שלילי לגבי כניסתן להריון של נשים בשנות ה-40), הוא קפץ מהקירות בהתרגשות! האולטרסאונד שלי נראה מעולה! זה עמד להצליח.

מוסר ההשכל של הסיפור שלי הוא “סמוך על האינסטינקטים שלך”. אם אתה יודע עמוק בלב שאתה יכול לעשות משהו, כנראה שאתה יכול. אני בטוח שרופאים רבים ישתמשו בסיפור שלי כדוגמה לכמה קשה להביא ילד מעל גיל 40. אבל, טיפולי פוריות היו כנראה הגורם המזיק ביותר שפעל נגדי. יש שכיחות גבוהה יותר של הריונות חצוצרות עם IVF ואני בטוח שכל ההזרקות האלה של תרופות והורמונים הוציאו את האיזון העדין של מערכת הרבייה שלי מהבית. אם הייתי מתחילה את פרוטוקול ההריון ‘הכל טבעי’ שלי מוקדם יותר, הייתי חוסכת לעצמי שנים של תסכול, 25,000 דולר בטיפולי פוריות, ושתי החצוצרות שלי בעצם מכפילות את הסיכוי שלי להיכנס להריון באופן טבעי. אני מאשים חלקית את הסטטיסטיקה המצוטטת מדי. אני לא יכול להגיד לך כמה פעמים קראתי שאם אתה בסוף שנות ה-30 או ה-40 שלך אתה צריך “לרוץ לא ללכת” למרפאת הפוריות הקרובה ביותר כי הזמן אוזל מהר!

השורה התחתונה היא שהתגברתי על כל האתגרים שלי והצלחתי באופן טבעי בגיל 44. אז, לכל הסטטיסטיקאים בחוץ, אני רוצה לשאול, “מה הסיכויים לכך?”

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *