כיצד האמהות והעקרות משפיעות על נשים אפריקאיות

שום דבר לא מביא שמחה לאישה אפריקאית יותר מהיכולת להביא ילדים לעולם. התרבות חיזקה את הציפייה של כל אישה בכך שברגע שמישהו מתחתן; הדבר הבא הוא הריון ולידה של תינוק. כישלון ההתקדמות הטבעית הזו מביא כל כך הרבה ייסורים, בושה וייאוש למשפחה, אבל הרבה יותר לאישה המושפעת.

היכולת להביא ילדים לעולם היא מתנה מאלוהים אך היא מרגישה יותר כמו זכות של כל אישה אפריקאית. זו המטרה הסופית של כל נישואים אפריקאים. התרבות מקמטת את מצחה של אישה שלא מצליחה להיכנס להריון בשנתיים הראשונות לנישואין. לאישה האפריקאית, ניחוח האימהות קורץ למזבח, כשהיא צועדת במורד האי או עוברת את טקס הנישואים המסורתי. כל סימן של עקרות מביא כל כך הרבה לחץ.

נשים ספגו ללעג; הם סומנו כמכשפות, הם התייעצו עם אמצעי רוח, רופאי מכשפות ומרפאי אמונה במטרה להסיר את קללת העקרות. הרבה נשים מתו מנטילת תבשילים של מרכיבים לא ידועים, מרים ומתוקים כאחד, הכל במאמץ לטפל במצב. חלקם נעשו לשטוף בנהרות שורצים תנינים ולזלול ליטרים של מים קדושים, כל זאת בתקווה לנקות את החצוצרות החסומות.

יש גברים שאינם מתייחסים בעין יפה למה שנראה כאיחור בהולדת בן, יורש לשם המשפחה. גברים כאלה, בלחץ משפחותיהם וקרוביהם, נטשו את נשותיהם על הסף או נישאו לנשים שנייה, או גרוע מכך שמרו על פילגש בצד. פילגשים אלו זכו לכינוי-בית קטן. הבתים הקטנים האלה לא מהססים לייצר את הילד הדרוש לגברים האלה מתוך ידיעה מלאה שהגברים נשואים. נדמה שעשייה זו חותמת את גורלה של האישה שלא הצליחה להתרבות בזמן. היא נאלצת להשלים עם שיתוף בעלה עם אישה אחרת ומאבדת את מקום הכבוד והקול שלה בבית.

מעניין למדי לציין שאפילו בתקופת המקרא; נשים שהיו עקרות היו נתונות לאותן ייסורים ובושה כמו שקורה לאישה האפריקאית של ימינו. דוגמה אחת היא זו של אשתו של אברהם, שרה, שכנראה בלחץ פנתה לתת למשרתת שלה, הגר, ללדת בן לאברהם. הגר לעג לשרה אך למרבה המזל אברהם אהב אותה בלי קשר (בראשית טז, א-ו). גם רחל, אשת יעקב, סבלה שנים של ייאוש וייסורים בשל עקרות (בראשית ל, א). היא הייתה עדה לאחותה ולאשתו ליעקב, הביאה לעולם שישה ילדים וגם לפילגשי בעלה נולדו ביניהם ארבעה ילדים ובכל זאת לא היו לה. אחותה לעגה לה והיא הרגישה פחות אישה. דוגמה שלישית היא זו של חנה אמו של שמואל, שספגה בושה ולעג מידי החברה ואשתו השנייה של בעלה, פנינה. היא הייתה מיוסרת עד כדי כך שלא יכלה לאכול במשך ימים (שמואל א’ 2-8).

עם זאת, בכל שלושת המקרים המקראיים שצוטטו לעיל, הנשים שנידונו בעבר כעקרות, בסופו של דבר הביאו לעולם ילדים בהתערבות אלוהים. זה די מפוכח לציין שלאלוהים הייתה תוכנית עבור כל אחת מהנשים והילדים שהיו להן מאוחר יותר. זה תומך בטענה שהועלתה בתחילת הדרך כי היכולת להביא ילדים לעולם היא מתנה מאלוהים. למשל, לשרה נולד ילד בגיל תשעים שנה וזהו נס שכן מבחינה מדעית זה לא יכול לקרות (בראשית כ”א:1-2). עקרותה של רחל התהפכה והיו לה את יוסף בתקופה שכל תקווה אבדה (בראשית ל”ג 22-24). חנה הפכה את מצבה לאחר שהתחננה בפני ה’ לילד (שמואל א’ 20) והיא התהפכה שישה ילדים נוספים לאחר מכן.

לכן יש צורך לנשים שמוצאות את עצמן בקצה המקבל של עקר ובושה, להישען על אלוהים ולהאמין שהוא יכול גם להפוך את מצבן. במקום לקחת את העניינים לידיים, עליהם להמתין לאלוהים ולסמוך עליו שיהפוך את מצבם. חשוב גם לבעלים ולמשפחות לתמוך באישה העקרה ולהבין שזה לא רצונה או כוונתה אלא רצון ה’ שהיא עקרה באותה תקופה. צריך לשפץ את התרבות כדי להתחשב בטבע ובמצבים שאינם בשליטתך.

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *