חליפין עבור בידור

ראית את השלט “יעבוד בשביל האוכל”? ובכן, במהלך השפל הגדול, רוברט פורטרפילד חשב שזה רעיון נפלא עבור השחקנים שלו. הם יכלו להשיג את האוכל שהם כל כך צריכים, והחקלאים של דרום מערב וירג’יניה יכלו ליהנות מבידור איכותי. הוא שכנע עשרים ושניים שחקני ברודווי לעקוב אחריו מניו יורק לווירג’יניה.

למרות שהבניין עצמו נבנה בשנת 1865, תיאטרון החליפין נפתח ביוני 1933 עם ההפקה “אחרי המחר”. עלות הכניסה הייתה “35 סנט או שווה ערך בתוצרת”. הכרטיס הראשון נקנה עם חזיר קטן! הוא צווח כל כך חזק עד שהשחקנים קשרו אותו מול התיאטרון כדי לשמש כנובח. רוב הפטרונים הביאו תוצרת או שימורים. כפי שניתן לראות מהתצלום, מישהו הביא עגל. זה ממשיך את המסורת של לפחות הופעה אחת בשנה כאשר הם אוספים מוצרים שאינם מתכלים לבנק מזון מקומי. תיאטרון החליפין זכה לכבוד על ידי העצרת הכללית של וירג’יניה בשנת 1946 על ידי כך שהוגדר “התיאטרון הממלכתי של וירג’יניה”.

למקרה שאתה תוהה אם מישהו מהשחקנים המורעבים האלה הפך אי פעם למישהו שאולי שמעת עליו, זה אפשרי. שמעת פעם על גרגורי פק או ג’ורג’ סי סקוט? מה עם פטרישיה ניל או הום קרונין? בוגרי תיאטרון ברטר אחרים כוללים את ג’ון ספנסר מהאגף המערבי, וויין נייט מסיינפלד וקווין ספייסי מהסרט, אמריקן ביוטי. רוברט פורטרפילד עצמו גילם את זב אנדרוז בסרט סמל יורק משנת 1941, והוא גם הופיע ב-The Yearling (1946) וב-Thunder Road (1958).

ארנסט בורגנין מספר במאמר שכתב עבור California Freemason On-Line: “בשנת 1946 נסעתי עם חבר לעיירה קטנה בשם אבינגדון, וירג’יניה, כדי לראות מה יש לתיאטרון החליפין להציע. הוא לא הציע דבר מלבד עבודה קשה חבר שלי, שלא קיבל את העבודה שהציעו לו, נשאר יום אחד – נשארתי חמש שנים. באותה תקופה גדלתי לאהוב את העיר ואת כל מה שהיא מציעה”.

תיאטרון חליפין עבר כמה שיפוצים גדולים לאורך השנים. בשנת 1996 עבר התיאטרון שיפוץ של 1.7 מיליון דולר. דבר אחד נשאר, עם זאת-הנברשת בעלת 500 הנורות שמר פורטרפילד הציל מתיאטרון האמפייר בניו יורק ב-1953. היא הפכה כל כך פופולרית שהיא גדלה מהבמה האחת שלה. בשנת 2002, יותר מ-50,000 איש השתתפו ב-Barter Stage II (הממוקמת מול הבמה המרכזית בבניין ששימש גם ככנסייה וגם כאולם התעמלות). זה היה ידוע במקור בשם Barter Playhouse, עובר כעת שיפוץ של 800,000 דולר כדי להרחיב את המתקן הקיים. לאחר השלמת השיפוצים, הוא יציע מקומות ישיבה נוספים, שירותים מורחבים, חנות מתנות ובית קפה.

The Barter Players, הידוע בעבר כ-Barter’s First Light Theatre, מייצר הפקות וסדנאות אינטראקטיביות המתואמות עם יעדי הסטנדרטים של למידה של וירג’יניה. ההפקות כוללות את “סיפורי גבוהים אמריקאים”, “אדגר אלן פו” ו”גברות הוגנות ורכות”, המבוסס על הרומן באותו שם מאת הסופרת של דרום מערב וירג’יניה, לי סמית.

הגברת הראשונה לשעבר אלינור רוזוולט סיפרה פעם על “סיפור מענג ששמעתי מסופר בארוחת צהריים… מאת רוברט פורטרפילד”. הסיפור סיפר על גבר ואשתו שהביאו פרה חולבת לתיאטרון. האיש שאל את מר פורטרפילד כמה חלב הוא צריך לספק לכרטיס להופעה. אמר לו מר פורטרפילד, והאיש יצא וחלב את הפרה. כשחזר לבדו, שאל מר פורטרפילד אם אשתו של האיש לא תשתתף גם היא. האיכר אמר שהיא תעשה זאת, אבל הוא לא חולב לה בשבילה. הסיפור פנה לגישה של עשה זאת בעצמך של גברת רוזוולט, אך גם לרוח השיתופית שלה ולרעיון של היכולת להחליף את הסחורות והשירותים שלך עבור אלה שחסרים לך.

אם אתם במקרה בעיר לרגל פסטיבל וירג’יניה היילנד’ס של אבינגדון, הקפידו לבלות ערב או שניים… או שלושה ב-The Barter Theatre, שם הבמאי ריצ’רד רוז פותח כל הופעה עם שידול הלשון של מר פורטרפילד: “אם אתה אוהב אותנו, אז דבר עלינו! אבל אם לא, אז תסתום את הפה שלך.”

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *