חיי משפחה במאה ה-18

נישואים, ילדים, נסיבות כלכליות ומעמד חברתי היו קשורים קשר הדוק במהלך המאה ה-17. רוב המשפחות היו מה שהסופר האנגלי המפורסם דניאל דפו כינה “מעמד הביניים” או מעמד הביניים, מעמד של משפחה שלא היה קיים לפני המאה ה-18. במהלך המאה ה-16 אנשים היו עשירים ומיוחסים או עניים לחלוטין ולא היה ביניים. עלייתו של מעמד הביניים החלה במהלך המאה ה-18 והשפעתה על המשפחה הייתה עצומה.

נשים וגברים מהמעמדות הגבוהים לא נישאו מאהבה. במקום זאת, הם נישאו אך ורק מסיבות כלכליות וחברתיות. נשים שביקשו להמשיך לחיות בתוך משק בית עשיר פשוט לא נישאו לגבר מהמעמד הבינוני או הנמוך. ג’נטלמן שמכבד את עצמו אפילו לא שקל להתחתן עם אישה ממשפחה ענייה. לא סביר שתהיה לה את החסד והנדוניה החברתיים הנדרשים כדי להינשא לחברה כזו. יתרה מכך, שמועות ירבו מדוע צעיר עשיר יתחתן עם נערה בעלת אמצעים כה גרועים. אולי הוא השיג אותה “בדרך המשפחתית” ונוטה לעשות בה נכון? השפלה כזו לעולם לא הייתה יכולה להיפגע על משפחתו.

מעמד הביניים לעומת זאת יכול היה להתחתן עם מי שהם אוהבים. זה לא היה הגיוני שנשים ממעמד הביניים להתחתן עם גבר עני מכיוון שילדיה יגדלו בעוני, אך אם האושר שלה היה תלוי בכך, סביר שמשפחתה לא תתערב. לא היה צורך להתחתן למען מעמד חברתי או עושר מכיוון שגם למעמד הביניים לא היה.

עם זאת, הרעיון של מעמד הביניים היה עדיין רעיון של פריבילגיה. עד המאה ה-18 הילדות, כמו מעמד הביניים, לא הייתה קיימת. המעמד הנמוך עבד קשה כדי להתפרנס וילדיהם היו צפויים לעבוד לצדם. בית הספר היה פריבילגיה שרק המעמד הגבוה יכול היה להרשות לעצמו. וגם במאה ה-18 הילדות עדיין לא הייתה קיימת עבור המעמד הנמוך.

המהפכה התעשייתית הניעה שינויים מדהימים בחברה של המאה ה-17. הרוב המכריע של האנשים שעבדו בתוך המפעלים החדשים בייצור פריטים כמו ציוד חקלאי, ביגוד וצעצועים היו בני המעמד הנמוך. באופן לא מפתיע, ילדים מהמעמד הנמוך עבדו גם במפעלים האלה והרוויחו הרבה פחות מהשכר הזעום של הוריהם. ילדים עבדו קשה כמו הוריהם, לעתים קרובות סחבו משאות כבדים של חומרים או ישבו ליד מכונות תעשייתיות במשך אינספור שעות בתוך תנאי מפעל גרועים. אילו הוטבע המונח “חנות זיעה” באותה תקופה, אז הוא אכן היה מתאר את המפעלים שבהם עבדו משפחות המעמד הנמוך הללו.

אולם המעמד הבינוני והגבוה לא דרכו בתוך בית חרושת. ילדי מעמד הביניים החלו ללמוד בבית הספר בפעם הראשונה בהיסטוריה. רק ילדי איכרים התפנו מבית הספר לתקופות משמעותיות על מנת לסייע בזריעה ובקציר של יבולים בחודשי הקיץ והסתיו.

הדמות הדומיננטית במשק הבית הייתה האב. הוא זה שקבע אם אשתו יכולה לעבוד מחוץ לבית או לא, או אם ילדיו ילמדו בבית הספר או לא. הוא היה בעל כל רכוש המשפחה וכספה. גירושין היו נדירים ביותר מאחר שלנשים שעזבו את בעליהן לא היה אמצעי הישרדות בר-קיימא. אמהות נשארו בדרך כלל בבית, קיימו אח והולידו כמה ילדים. תפקידם לא היה קל. אמהות ניקו את הבית, הכינו בגדים למשפחותיהן בעבודת יד, בישלו, טיפלו בילדים, טיפלו בגינה ובאופן כללי ניסו לרצות את בעליהן. מעמדן החברתי של נשים היה נמוך בהרבה מזה של גברים, והן רק לעתים רחוקות הטילו ספק בכל החלטה של ​​בעליהן.

עם זאת, משפחות רבות מהמעמד הגבוה והבינוני היו מרוצים למדי במהלך המאה ה-18. המהפכה התעשייתית עוררה התרגשות לגבי טכנולוגיות חדשות שנועדו להקל על החיים. נישואים היו בדרך כלל הרמוניים, ילדים זכו ליחס אדיב והאמונה באלוהים הייתה חשובה ביותר. הטוב הטמון באנשים סיפק עמוד שדרה מוצק למשפחות ויצר חברה שומרת חוק ומתורבתת שבה משפחות פרחו.

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *