המשמעות האמיתית של אימהות

אני זוכר שכשעוד לא קיבלתי את הילד שלי, ותמיד הייתי מקשיב לאימהות שמדברות על הדברים שילדיהן עשו. לפעמים הייתי משתתף בשיחות, אבל תמיד מנקודת מבט של מי שניסיונו היה טיפול בבן דוד או ילד של חבר. אז זה היה כמעט מעצבן למצוא עצמי אחד בחברת חבורת אמהות, כי כל מה שהם עשו זה לדבר על הילדים שלהם. השיחות יהיו על; מה הילד עשה בכל גיל, המאכלים שהם אהבו או לא אהבו, הלילות ללא שינה שהאימהות עברו כשילד או ילדים חלו וכן הלאה. לכן, פעמים רבות כל השאר ללא ילדים היינו נשארים בחוץ והיו מתחילים בשיחות משלנו, או הולכים משם כדי למצוא משהו טוב יותר להתעסק בו.

מאוחר יותר כשילדתי ​​ילד, הבנתי שהאמהות האלה לא מתכוונות להשאיר אותנו מחוץ לשיחות שלהן; זה קרה באופן טבעי ולא מודע. מבלי שהתכוונתי, גיליתי שלא יכולתי שלא לחשוב על הילדה שלי, האם היא בסדר, אם היא ניזונה היטב ובזמן הנכון, או אם הוחלף לה חיתול וכדומה. כאשר אלה המחשבות הדומיננטיות במוחו של האדם, השיחות שאחריה מתרכזות אוטומטית בכך.

האימהות לא עוצרת בלידה. מהיום הראשון בחייו של הילד, אמא מתחילה להתאמן על ידי כוח בלתי נראה, לחוש מתי צריך להאכיל ילד או להחליף חיתול. מה שמדהים אותי עד היום הוא איך אמא תדע את צליל הקול של הילד שלה מבין הרבה קולות אחרים. למשל תמיד הייתי מסתקרנת כאשר בים של תינוקות נגיד ביום של חיסון בבית חולים, אמא השאירה את הילד שלה למטפלת וניגשה לדלפק בשביל משהו. ואז פתאום מספר תינוקות מתחילים לבכות ומתוך אלה היא מבדלת את הבכי שלה. דוגמה נוספת היא כאשר מבקרים היו מגיעים הביתה, היו הרבה פטפוטים ורעש, אבל דרך זה יכולתי לדעת מתי התינוק בכה בחדר השינה. בבדיקה, היא הייתה מתעוררת.

ואז מגיעים הימים והלילות של מתח כאשר לתינוק יש חום או זיהום או אף סתום. הו! כל יולדת עוברת את התקופות הללו ומסקרן לציין שגם ללא הכשרה מוקדמת, היא תמיד תהיה ערנית ועמידה על הרגליים כדי לוודא שהתינוק מרגיש הכי נוח שאפשר. אני זוכר את אחד מאותם ימים שבהם לילד שלי היה חום מעל הרגיל; 39 מעלות צלזיוס (מעלות צלזיוס). הטמפרטורה הרגילה של תינוק היא 36.4 מעלות צלזיוס/37 מעלות צלזיוס, תלוי אם מדחום ממוקם באוזן, בלשון או מתחת לזרוע. באותו יום, כמו רבים אחרים שאחרי, תמיד בדקתי את החום של התינוקת, הנחתי מטלית לחה על מצחה כדי להוריד את ה”צריבה”. עכשיו, למדתי שגם כשהרופא הבטיח לי שהכל יהיה בסדר, זה לא מנע ממני להיות חרדה. בדרך כלל תינוק יהיה בסדר במהלך היום ואז נראה שהוא חולה יותר בלילה; ובכך רמות הלחץ של האם.

חובתה של אמא להישאר ערה כמעט כל הלילה כדי להמשיך לבדוק את התינוק. כל צליל קל מהתינוק שלה יעיר אותה גם אם התינוק רק נאנח. כשאדם עובר כל כך הרבה לילות ללא שינה בגלל רווחתו של הילד, זו אמהות אמיתית. זה לא נגמר כאן, כשהתינוק מתפתח בשלבים השונים, יש אתגרים נוספים בדרך שאמא מוצאת את עצמה משתלבת בהם. זה לא אומר שאמהות היא הכל על הילד בוכה וחולה. יש הרבה רגעים מאושרים שהם יותר מהזמנים המקשים.

למשל, צפייה בתינוק מחייך בפעם הראשונה היא תחושה כה משמחת עבור האם. אני לא לוקח את זה כמובן מאליו כי זה נותן לאדם רגע חם ומנחם שנמשך לנצח. שיניים ראשונות של ילד מתפתחות, פעם ראשונה לזחול, פעם ראשונה לעמוד ללא תמיכה, צעדים ראשונים, הרשימה עוד ארוכה. כאשר אדם חווה את כל הדברים הללו ממקור ראשון, הם נשארים עם האדם ולא ניתן לסחור בוודאות.

למדתי גם שככל שילד גדל, אמא תדאג אם היא/היא מקבלת תזונה מאוזנת. היא תדאג לילד שלה את החינוך הטוב ביותר, ללבוש את הבגדים הטובים ביותר, לקיים אינטראקציה עם האנשים הנכונים וללמוד מוסר טוב. כל מה שהאם עושה נוטה להיות עבור הילד בכך שאם לא נזהר, היא מתחילה להזניח את הרווחה שלה. ראיתי את זה קורה פעמים רבות כאשר אקריב את קניית בושם טוב ובחר לקנות נעליים לילד שלי. או לא לקנות סוג של אוכל שהילדה שלי לא אוכלת, אלא לקבל משהו שהיא תאכל מכל הלב.

נכון שניסיון הוא המורה הטוב ביותר, כי גם אימהות מלמדת מיומנויות ושיעורים שלא נלמדים בכיתה.

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *